אנשים שחיים בעבר אינם יכולים לחוות את ההווה ואינם יכולים להבין את העתיד. וכל חוויה חדשה שהם חווים משמשת פשוט כדי להשתלב בעבר, כדי להוסיף לאוסף הרעיונות, האמונות וההנחות שלהם, וגם כדי לחזק אותם. כתוצאה מכך, חייהם הופכים לשרידים, פריטי מוזיאון של ההיסטוריה האישית שלהם. אין שם שום דבר חי, שום דבר טרי ושום דבר חיוני. במקום זאת, אנשים רק צוברים זיכרונות. הכאב שלהם מושרש, והחלטותיהם הפכו לקשות כמו בטון.
התודעה החושבת חייבת להיות מגורה כל הזמן על ידי ניסיון חדש ועל ידי הסתגלות לניסיון חדש ולהבנה חדשה על מנת להיות חיונית ומסוגלת ללמוד. זה כמו לערבב בטון. אם לא ממשיכים לערבב אותו ולהוסיף לו מים ודברים חדשים, הוא מתקשה. וברגע שהוא מתקשה, הוא יכול רק להישבר.
אנשים הלומדים וחיים את דרך הידיעה הפנימית מתחדשים ומתרעננים כל הזמן משום שהם קרובים לחיים, והם קרובים לידיעה. מחשבותיהם משתנות, גדלות ומתפתחות. רעיונותיהם משתנים, גדלים ומתפתחים. מסקנותיהם משתנות, גדלות ומתפתחות. הם יכולים לעשות זאת משום שיש משהו גדול יותר. יש את הידיעה, הכוח הדינמי של החיים בתוככם, בתוך העולם וגם בתוך קהילת היקום הגדולה. הידיעה מביאה אתכם לקצה החיים שבו עליכם ללמוד ולהסתגל, לתקשר ולתרום. זה שומר אתכם צעירים, חיים וקרובים ללב החיים. התודעה שלכם, אם כן, הופכת לרלוונטית כל הזמן ולהיות ומסוגלת להתכונן לעתיד.
